House on the Rock ("הבית על הסלע"), הממוקם הרחק מעיני כל, בלב יער במחוז איווה שבמדינת וויסקונסין, הוא יצירה ארכיטקטונית של האדריכל האמריקאי אלכס ג'ורדן ג'וניור. אי אפשר לקרוא לזה בית, כיוון שהבית הוא רק חלק מקומפלקס שלם של חדרים, חנויות ורחובות תחת קורת גג. הבנייה של "הבית" על גבי סלע ענק החלה בשנות ה-40 של המאה הקודמת ונמשכה עשרות שנים, עד למותו של האדריכל. הוא כנראה היה היחיד שהבין עד הסוף את המשמעות של כל דבר שאסף ועיצב בעולם השלם שיצר.
כבר בתחילת הסיור ברור ביותר שג'ורדן הושפע מהתרבות ומהאדריכלות היפניות המסורתיות. הגן היפני רחב הידיים מכניס את המבקרים לאווירה יפנית-מינימליסטית, שמתחשבת בטבע שסביבו.
חדר ה"אינסוף" הוא בעצם מסדרון ארוך הנפרס על פני 70 מטרים, שבו יותר מ-3,000 חלונות המשקיפים אל העמק הסמוך, והוא האלמנט הבולט ביותר והמפורסם ביותר מכל המבנים במקום. לא יכולתי לפספס את ההזדמנות לצעוד בתוך המסדרון שתלוי באוויר בגובה עשרות מטרים, ושקצת מתנדנד מכל תנועה לא זהירה.
בשנות ב-40, הבין ג'ורדן הצעיר וההרפתקני את הפוטנציאל הטמון בבניית בית החלומות שלו, והחליט לעשות זאת בדרך לא שגרתית ולא מוכרת באותן שנים – הוא יצר בית בתוך הסלע. מצד אחד אפשר לומר "מערה חשוכה", אך הבית שלו הכיל בתוכו את כל מה שאנחנו רק יכולים לדמיין, היה עדכני מבחינת הטכנולוגיה באותן השנים, והציג אוסף מרהיב של פרטי דקורציה מיוחדים. כמו כן, האדריכל הצעיר הבין כבר אז את היופי בשימור הסביבה הטבעית מבחוץ ומבפנים, ויצר את החדרים תוך התחשבות בסלע וביופי הטבעי שטמון בו.
בכל פינה רואים קירות אבן ורהיטים מעץ מעובד, לפעמים יותר ולפעמים פחות. התאורה חלשה מאוד, אך יחד עם זאת ג'ורדן השקיע באביזרי תאורה מרהיבים בעבודת יד, עשויי ברזל ופליז בבסיסם, המקושטים באהילי ויטראז' מגוונים ומושקעים.
והנה המנורה שאני פשוט התאהבתי בה.
המטבח בבית על הסלע מאובזר כמו כל מטבח מודרני. אמנם מוצרי החשמל שבו הם משנות ה-70-80, אך הוא יעורר קנאה גם בקרב פריקים של עיצוב הבית העכשווי.
הספריות והדקורציות ממזרח הרחוק מלוות אותנו בכל המעברים בבית.
פרטי הריהוט והדקורציה כאילו מלוהקים מכל מיני עולמות, וברור שהיה גר כאן בן אדם צבעוני, מוכשר וקצת משונה.
הבית על הסלע הוא רק ההתחלה של העולם הנפלא שהעניק האדריכל לדורות הבאים. הסתובבתי בכל הקומפלקס כשלוש וחצי שעות בלי לשבת אפילו דקה, ועכשיו תתחילו להבין למה. האמת שבתמונות קשה מאוד להעביר את הגודל ואת העוצמה של ההפתעות שמחכות לנו בהמשך.
ישנם כמה חדרי שירותים המפוזרים בכל רחבי הקומפלקס, ואפילו שם יש מה לראות. הכי מעניין מבחינתי היה האוסף של כלי הזכוכית בצבעי ירוק, צהוב וכחול.
לאחר שעה של הסתובבות בתוך הבית והתבוננות בכל פינה ובכל פריט דקורציה מעניין, הרגשתי שהגעתי לסוף, וכל מה שנשאר זה לצאת לגנים היפניים, לשבת על אחד הספסלים וליהנות מהנוף, אבל אז נתקלתי פתאום בקיר עם השלט המפתיע "רחובות האתמול"….
מתחם "רחובות האתמול" ("Streets of Yesterday") הוא שחזור רחובות של עיירה אמריקאית טיפוסית מהמאה ה-19, וכל זה תחת קורת גג וכמעט ללא תאורה. רחובות האתמול מלאים בתוכן, אבל נטולי סימן חיים. הסתובבנו בעיר שכאילו אתמול עזבו אותה התושבים והשאירו הכול כמו שהיה – חנויות, מרפאות שיניים ורופא כללי, בית מרקחת, מאפייה, נגרייה, מסגרייה ועוד.
כיוון שהייתי שם בתקופה לא לחוצה של סוף יוני, כאשר התלמידים עדיין בבתי הספר, יכולתי להתאחד עם הרחוב ללא שום הפרעה. הסתובבנו בין הבתים, הסתכלנו על החנויות ונשמנו את האווירה של הזמן שאי אפשר להחזיר.
בסוף הרחוב חיכתה לנו הפתעה נוספת – הקרוסלה הגדולה בעולם – אחת האטרקציות העיקריות בקומפלקס, ובה 20,000 נורות ו-269 דמויות עץ ססגוניות.
הקרוסלה בבית על הסלע. מקור : www.thehouseontherock.com
הקרוסלה צבעונית ומרשימה, עטופה במוזיקה מכל מקום ובאורות מכל כיוון, והיא כאילו מסמלת את העתיד. ואפילו כאן זה לא נגמר…
אחרי הקרוסלה הגענו למתחם "מורשת הים" ("Heritage of the Sea") שמכיל מוצגים ימיים שונים ומודל גדול ממדים של תמנון ענק הנאבק במפלצת ים ענקית.
הממדים של המתחם הזה עצומים. תחשבו שבן אדם הוא בגודל של שן של המפלצת.
השביל, המשתרע על פני שלוש קומות מסביב למיצג, מוביל אותנו לאוספים שקשורים לים. יש לי הרגשה שג'ורדן אסף את כל מה שנראה לו מעניין. הרי בכל האוספים הבאים אפשר למצוא קשת רחבה של פריטים, מהפשוט עד למורכב ביותר, ממלחיות או מבובות ברבי ועד למכוניות, צוללות ומטוסים אמיתיים.
מתחם "מוזיקת האתמול" ("The Music of Yesterday") מכיל אוסף עצום של מכונות נגינה אוטומטיות שמנגנות ללא הפסקה ולא משאירות אף אחד אדיש בסביבתן.
לאחר שעות של הסתובבויות לא הרגשנו עייפות, לא הרגשנו רעב לאוכל ונשארנו עם טעם של עוד. כל מה שנותר לי להגיד זה שמומלץ בחום להגיע לוויסקונסין ולא לפספס את החוויה על הסלע.
נ.ב.
הישראלים כמעט ולא מגיעים לוויסקונסין, וכל מי ששאל אותנו מאיפה אנחנו היה המום מזה שישראלים הגיעו עד לשם. הרגשנו חלוצות. 🙂
הפרטים הנוספים אודות הבית תוכלו למצוא באתר https://www.thehouseontherock.com/
אהבתם את הפוסט? אשמח אם תגיבו, תשתפו, תשאלו או שסתם תיהנו.
שלכם,
הלנה מור
