"אם הייתי יודעת – לא הייתי זורקת את זה – בא לי לבכות…." זו התגובה של רוב האנשים הנחשפים להרצאה שלי שנושאת את השם "buy-keep- or sell" במסגרת קורסי האספנות       והערכת יצירות אמנות שאני מקיימת. אותם הפריטים שהדור הצעיר התייחס אליהם כאל קיצ' מבית סבתא, זוכים לעדנה מחודשת עם חדירתו של טרנד הרטרו לתוך החיים המסוגננים שלנו.

מה זה ישראליינה? פריטי האמנות והדקורציה שיוצרו בארץ בשנות ה-50 וה-60 לאחר קום המדינה הן על ידי אמנים שהגיעו מארצות שונות והן על ידי  בתי מלאכה  ואף מפעלים שפיתחו אמנות מקומית מקורית, נקראים בשם הכולל ישראליינה.  החומרים היו דלים, אמנם, המתכות מהם ייוצרו היו זולות, אך הדמיון היה עשיר,  והרצון לפתח סגנון ארץ-ישראלי הנושא מוטיבים מקומיים, נופים ודימויים ליריים במוצרים שקישטו כל בית, דל ככל שיהיה, הולידו מגוון רחב של פריטים שנמכרו בארץ וגם נלקחו כמזכרות לחו"ל. הקריסטלים והפורצלנים של הבתים הפולניים נדחקו לקרן הוויטרינה והישראליינה הוסיפה נופך של עכשוויות ומקוריות, וחיפתה אף על המבטא הזר של בעלי הבתים. מספר תערוכות במוזיאונים ("חפץ-ארץ" במוזיאון ארץ ישראל, למשל) ספרים ומאמרים, העלו את הפריטים הללו לסדר היום האמנותי-אספני-תרבותי, ואיתו גם את המחירים של הפריטים, שבעבר נגנזו או נזרקו בחוסר כבוד. כדים, אגרטלים, צלחות, ספלים של המפעלים 'לפיד', 'נעמן',  'חרסה' , 'פלקרמיק', 'בית היוצר', ועוד ,שנסגרו ; חנוכיות, מאפרות, צלחות, מחזיקי מפיות, פמוטים וכלי הגשה של 'פל-בל', 'אופנהיים', 'האחים דייגי', 'קדם', 'כנען', 'פאר', ועוד – כיום הפכו למבוקשים ביותר, ולפריטים המוסיפים לחלוחית של נוסטלגיה – געגועים לתקופה שהתמימות עוד לא אבדה.